ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו בדברי הספד בהלוויתו של הרב חיים דרוקמן: "הרב חיים דרוקמן היה אוהב תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. הוא היה ידיד אישי אהוב, שהיה קרוב מאוד לליבי. בן 12 היה הרב דרוקמן כשכף רגלו דרכה לראשונה על אדמת הארץ ובן 90 נטמן הרב באדמת המולדת. בין לבין נרקמה מסכת חיים עשירה של הגשמה חלוצית, שליחות למען הכלל, והליכה כעמוד אש בראש המחנה הציוני-דתי".

"הרב דרוקמן השקיע את נשמתו בכל תלמיד, בכל חניך, בישיבה, בתנועת בני עקיבא, בפנימייה הצבאית, בהתיישבות. הרב דרוקמן לא נרתע ממאבקים על נושאים שהם בנפש האומה – שלמות הארץ, ערכים לאומיים, חינוך לזהות יהודית, מיגור הטרור והבטחת עוצמתו של צה״ל" הוסיף נתניהו.

"הרב דרוקמן היה איש של אחדות. כשהשמיע את נאום הבכורה שלו בכנסת לפני 38 שנים, הוא אמר: "הָאַחְדוּת הִיא הַנֶשֶׁק הַסוֹדִי שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל בַּמַצָבִים הַקָשִׁים בְּיוֹתֵר. לֵךְ כְּנוֹס אֶת כֹּל הַיְהוּדִים". ברור שאי אפשר להסכים על הכל בישראל, אבל כמוהו אני מחזיק בדעה שאפשר ושצריך לגבש הסכמות רחבות סביב נושאים עקרוניים רבים שנמצאים בליבת קיומנו הלאומי".

"הרב דרוקמן חי חיי נצח, חיים שמכוונים להבטחת עתיד ישראל – ובנצח ישראל ננוחם. יהי זכרו ברוך ופועלו צרור בצרור החיים" כך נתניהו.

נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא גם הוא דברי הספד בהלווייתו של הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל ואמר: "התלמוד מספר על ארבעים אלף תלמידים, שהיו לו לרבי עקיבא, וכולם נפטרו בין פסח לעצרת, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. ברגעים הנוראים האלה, אומר התלמוד: "היה העולם שָׁמֵם". וממשיך התלמוד ומספר, "עד שבא רבי עקיבא, לרבותינו בדרום, ולימד אותם, את כל התורה מחדש". בתורה הזו, בתורתו החדשה, העמוקה, המכוננת, של רבי עקיבא, היה כלל גדול: "אמר רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה".

"מורי ורבותי, עם ישראל איבד היום, כולנו איבדנו, ב"זאת החנוכה" – היום שאותו מקובל בחסידות לראות כיום חיתום גזר הדין – את אחד מגדולי רבני ישראל וגדול תלמידי רבי עקיבא בדורנו: מי שניצל בנס מהתופת הנאצית, למד כתלמיד בישיבת בני עקיבא בכפר הרוא"ה, התגייס לצבא ההגנה לישראל כחבר בגרעין בני עקיבא, הוביל כמדריך מהפיכה רוחנית בתנועת בני עקיבא, וכיהן בעשורים האחרונים כראש ישיבות ואולפנות בני עקיבא: הרב חיים דרוקמן, זכר צדיק לברכה".

"כנשיא מדינת ישראל, ובשם העם בישראל, אני עומד כאן היום בענווה, לפני מיטתך, הרב דרוקמן, לפני מיטתו של מי שכל כולו, אהבה ואמונה. אהבת עם ישראל, אהבת ארץ ישראל, אהבת תורת ישראל, יקדו בליבך. ולצידם האמונה העמוקה בגאולת ישראל, בתחיית עם ישראל בארצו, ובחובה שלנו, של כולנו, להיות שותפים לתהליך הקוממיות של עם ישראל – להיות שותפים בבניינה של מדינת ישראל. חייך מלאי העשייה, היו טעונים בתודעת שליחות, במודעות נדירה לכובד האחריות לגודל המשימה והשעה, ובנכונות לומר, כדברי ישעיהו הנביא: "הִנְנִי שְׁלָחֵנִי".

"למדתי ממך לא מעט, מתפיסותיך המורכבות, הפתוחות – יותר מן הנתפס – המכילות, המבינות, הרגישות, שלעתים צר לי שלא כל הציבור הכירן לעומק. למדתי מהאופן בו אהבת כל יהודי באשר הוא – מגדולי ישראל ומנהיגים דגולים, ועד גרי צדק שביקשו להסתופף בצל השכינה ושפעלת בכל כוחך שקבלתם לעמנו תעשה באהבה וברגישות; מהעם היושב בציון ועד אחרון יהודי התפוצות, ולא משנה מאיזו קבוצה הוא בעם ישראל. פגשת את כולם. אהבת את כולם" אמר הנשיא בדברי ההספד.